פליקס נוסבאום – נצחון המוות

תערוכת האמנות באינטרנט " אמנות במבע ייחודי " ( האוסף המקיף ביותר של ייצוגי אמנות באינטרנט) מוקדשת הבוקר לחייו ולעבודתו של הצייר היהודי-גרמני הלא מאוד ידוע פליקס נוסבאום, שנרצח על-ידי הנאצים באושוויץ.

פליקס נוסבאום נולד ב-1904 כבן שני למשפחה יהודית בורגנית ליברלית. האב – איש עסקים מצליח, עשיר ושופע-חיים, אהב מאוד מוזיקה ואמנות. בצעירותו היה צייר חובב, וכאב תמך בנטיותיו האמנותיות של בנו, פליקס, ובשאיפתו ללמוד ציור.
בניגוד לאביו, היה פליקס כבר מימי נעוריו ביישן, סגור ונוטה לדכאונות. כאמנים רבים שחוו את נוראות מלחמת העולם הראשונה ואת האווירה הקשה שהשתררה בגרמניה לאחריה, הוא סבל לעתים קרובות מסיוטים והוטרד מסוגיית המוות.

בין השנים 1941 ל־1944 מתחבאים נוסבאום ואשתו (הם נישאו ב־ (1937) בעליית הגג של בית חבריהם. שני הנושאים העקריים בציוריו בתקופה זו הם טבע דומם, בעיקר חפצים (כנראה חפצים מדירת המסתור) ונושא שני אך מרכזי והוא תיאור הבידוד הנפשי שהיה נתון בו יחד עם האימה והחשש הגובר לגורלו.

באותה תקופה, בשנת 1943 לערך, צייר נוסבאום את יצירתו "דיוקן עצמי עם פספורט" בה צייר את עצמו כשהוא מחזיק בתעודת זהות ועונד טלאי צהוב. בתעודת הזהות מחוקים שם הארץ ומקום הלידה, אך מופיעה בה המילה "יהודי" (Juif-Jood). נוסבאום עצמו לא נשא בצרפת ובלגיה תעודת זהות בה צויין מוצאו היהודי ואף לא ענד טלאי צהוב. הוא חיבר עצמו בציור זה לאותם שני סמלים כדי להביע את הזדהותו עם מצוקת בני עמו.

נוסבאום התחיל לתעד בציוריו את חייו היומיומיים. הזדהותו עם העם היהודי גברה. הוא חי כפליט, תחת איום מיידי תמידי, ונאלץ להבטיח את קיומו באמצעות מכירת ציורים. עם פלישת הגרמנים לבלגיה, בתחילת מאי 1940, נאסר נוסבאום על ידי השלטונות הבלגים והועבר למחנה מעצר בהרי הפירנאים בדרום-צרפת. הוא יכול היה לברוח משם לספרד, אבל העדיף לנסות לחזור לאשתו בבריסל. הוא דרש מרשויות המחנה לאפשר לו לחזור לרייך הנאצי. בדרך "הביתה", הצליח לברוח משומריו ולשוב לבריסל. השהות במחנה המעצר ותנאי המחיה הקשים ששררו בו הותירו בנוסבאום רושם עז, שהונצח ביצירותיו המאוחרות.

"נצחון המוות", יצירתו האחרונה של פליקס נוסבאום, שהושלמה ב-18 באפריל 1944, כחודשיים קודם שנתפס נוסבאום ונשלח אל מותו באושוויץ.