"ההפלגה "שלנו הפעם נעה בין שני מקומות מרתקים ומנוגדים בעולם , עיר תעשייתית בארה"ב שהיתה פעם העשירה בעולם ובנתה בנייני פאר בסגנון הארט דקו , העיר דטרויט , עיר תעשיית המכוניות האמריקאית ובין מדינת נפט עשירה במפרץ הפרסי שהפכה העשירה כיום בעולם ובונה איים מלאכותיים ומבנים מרהיבים( דובאי) . במהלך " ההפלגה" נבקר גם בגנים הבוטניים היפים ביותר בעולם בקנדה , באגם קדום בבוליוויה בדרום אמריקה ובמקומות צבעוניים נוספים בעולם . לקראת סיום " ההפלגה" נגיע לעיר ניו יורק שם חי וצילם אחד מגדולי הצלמים בדורנו , סול ( שאול) לייטר ז"ל , הבאנו מבחר מהצילומים שלו .
הגנים הבוטניים של מונטריאול בקנדה נחשבים היפים ביותר בעולם
עם למעלה מ-22,000 סוגי צמחים שונים, הגנים הבוטניים במונטריאול נחשבים לאחד מהגנים הבוטניים הגדולים והמרהיבים בעולם. בגן יש 10 חממות שכל אחת מתמקדת בנושא אחד: יש חממה לסחלבים, חממה לבגוניות, חממה לסיגליות ועוד.יש גם גן סיני על פי עקרונות היין והיאנג, שנבנה כפרוייקט משותף של מונטריאול ושנחאי וגן יפני הכולל גם בית תה מסורתי בו מתבצעים טקסי תה יפנים.
הגן (Jardin Botanique de Montreal), שנוסד בשנת 1931 ושטחו כ-750 דונם, הצליח להסתגל בצורה מעוררת התפעלות לחורף הקנדי. במקום גם פינת חרקים שבה 160,000 זנים חיים או משומרים, שהקמע שלה הוא פרפר הדנאית הדרומית המרשים.
תמונות של הגן הקנדי שנוספו לאחר סגירת הגליון ( תודה לקוראינו מקנדה ששלחו הצילומים) :
ראה גם : העשירייה הפורחת: הגנים הבוטניים הנבחרים – תיירות
דובאי , המפרץ הפרסי , איים מלאכותיים
בצילום : בית המלון אל -קסר בדובאי , נבנה על אי מלאכותי , הגישה בסירות ובתחבורה ימית בלבד
רכבת עילית מסוג מונורייל מקשרת בין רובעי המגורים בדובאי
דובאי (בערבית: دبيّ, תעתיק מדויק: דֻבַיְּ) היא אחת משבע אמירויות המרכיבות את איחוד האמירויות הערביות במפרץ הפרסי. האמירות נמצאת דרומית מערבית לשארג'ה וצפון מזרחית לאבו דאבי. דובאי היא האמירות השנייה בגודלה באיחוד (4,144 קמ"ר), לאחר אבו דאבי, ויש לה את האוכלוסייה הגדולה ביותר (2.26 מיליון בני אדם, נכון לשנת 2008).
דובאי משכה השקעות זרות רבות, בשל הכרזתה כאזור סחר חופשי והיעדר המיסים על הכנסות. מדיניות זו הפכה את דובאי למרכז עסקי ותיירותי בינלאומי חשוב.
בסמוך לדובאי נבנו מספר איים מלאכותיים, אשר באחד מהם נמצא המלון בורג' אל-ערב, שהיה המלון הגבוה בעולם בעת שנחנך. כמו כן נבנה בעיר הבניין הגבוה בעולם, בורג' ח'ליפה. תשומת הלב הגוברת הזאת, במקביל לעליה של דובאי כמרכז עסקי, העלו גם סוגיות של זכויות אדם בנוגע לכוח העבודה הזר הגדול.
למידע נוסף: דובאי – ויקיפדיה
העושר והטירוף: הסיפור של דובאי ואבו דאבי ב-56 תמונות –
איי התמרים המלאכותיים בדובאי, למידע נוסף
איי התמרים הם שלושה איים מלאכותיים שמוקמים בחופיה של העיר דובאי. האיים נועדו להגדיל את אורך החוף של העיר בכ-520 קילומטר ולשם כך מעוצבים בצורת עצי תמר. איים אלו הם מטיפוס איי סוללה הנבנים באמצעות סוללות אבנים ופיזור חול על קרקעית הים עד הגיעו לגובה פני הים. מקור החול המפוזר הוא מקרקעית הים הסמוכה.
מסביב לכל אי הוקמה סוללת אבנים וחול, המשמשת כשובר גלים, שנועדה להגן מפני סחיפה וסחף של זרימת הים. בסוללה ארבעה פתחים וזאת על מנת למנוע מצב של מים עומדים ומעופשים.
גורדי שחקים וגמלים בדובאי, פריט חדש שנקלט בתערוכת הצילומים " הערים הסמויות מן העין "
כדאי מאד לבקר בתערוכת הצילומים המרהיבה הזו !!
סדרת התמונות הבאות , אשר צולמה ע"י מיטב הצלמים בעולם, מתארת מבנים צבעוניים וסמטאות צבעוניות בעולם שמרביתו אפור וקר .
שבדיה
Cobblestone Street, Stockholm, Sweden
נורווגיה
העיר האוניברסיטאית הציורית ברגן , נשתמרה היטב מאז ימי הביניים
אם כבר הגענו לנורווגיה , אז אי אפשר להתעלם מהפיורדים שם . תנועת אניות ערה בפיורדים בנורווגיה , נתיב ימי עמוס , אבל עדיין בלי רמזורים .
הצבעוניות של קולומביה
Cartagena, Colombia, 2007 by marc_guitard on Flickr
הצבעוניות של סמטאות מקסיקו
הסמטאות העתיקות והצבעוניות של העיירה לוקה באיטליה
הצבעוניות של ליסבון
העיר מוסטר בלילה קר במיוחד
העיירה קוואלה ביוון
מוסטר (בוסנית: Mostar) היא עיר הנמצאת בבוסניה והרצגובינה, והיא העיר השלישית בגודלה בבוסניה אחרי סרייבו ובאניה לוקה.
קורפו , יוון
בוליוויה
Lake Titicaca – Lonely Planet
אגם טיטיקקה נחשב לקדוש ביותר בעולם, שעה שלאורכו התפתחו במרוצת השנים לא מעט תרבויות מרתקות. החשובות ביותר הן תרבויות הטיוואנקו והאינקה, אשר גם מקיימות טקסים מסורתיים שונים בחופיו.
אגם טיטיקקה (Titicaca) הוא אגם בגבול בוליביה–פרו, השני בגודלו בדרום אמריקה והגבוה ביותר בעולם הניתן לשיט אוניות וסירות, בגובה של 3,821 מטרים מעל לפני הים.
האגם ממוקם בין רכסי האנדים, באגן נרחב (בערך 58,000 קמ"ר) המרכיב את רוב החלק הצפוני של הרמה הגבוהה המכונה "אלטיפלאנו". אחדות מהפסגות שברכס המושלג "קורדילריה ריאל" על הגדה הצפונית מזרחית (הבוליביאנית) של האגם מגיעות לגובה של 6,400 מטרים.
האגם מצוי ברכס הרי האנדים שבדרום אמריקה, על הגבול בין פרו לבוליביה. אגם טיטיקקה הוא השני בגודלו בדרום אמריקה, שני רק לאגם מאראקאיבו. שטח האגם כ-8,300 קמ"ר, והוא משתרע מכיוון צפון-מערב לדרום-מזרח למרחק של 190 ק"מ. רוחבו המקסימלי 80 ק"מ. מיצר טיקינה (Tiquina) מחלק את האגם לשני גופי מים. החלק הקטן בדרום מזרח קרוי בבוליביה אגם "הוינאמרקה" (Huinaymarca) ובפרו: אגם פקונו (Pequeno). החלק הגדול שבצפון מערב קרוי בבוליביה אגם צ'וקיטו (Chucuito) ובפרו אגם גרנדה (Grande).
אחד הדברים המעניינים לראות באגם הוא את סירות קני הסוף אותם בונים המקומיים מקני סוף הנאספים לאלומות, מהן נבנות הסירות.
העיירה הצבעונית בחצי האי קופקבנה אגם טיטיקקה (Titicaca)
חצי האי קופקבנה, מהצד הבוליביאני של האגם, כוללים שרידי תרבויות מתקופות של אלפי שנים אחורה, מפרצים מרהיבים ושאר אטרקציות מרתקות
אי השמש – Isla del Sol
אי השמש (Isla del Sol) ממוקם בחלקו הדרומי של אגם טיטיקקה, והוא האי הגדול ביותר באגם. האי הוא אי סלעי והררי, שחופיו מלאי מפרצים יפיפיים. באי חיות בסך הכל כ-800 משפחות המתפרנסות בעיקר מחקלאות. על פי מסורת האינקה, אי השמש הוא מקום הולדתם של שני בני האינקה הראשונים (Manco Cápac ו-Mama Ocllo).
על האי יש מעל 80 חורבות ארכיאולוגיות שרובן מתקופת האינקה (המאה ה-15 לספירה), וחלקים גדולים מהאי מכוסים בטראסות עתיקות ששימשו להשקיה.
בין ההריסות על אי השמש ניתן למצוא את הסלע הקדוש (Chicana, Kasa Pata, או Pilco Kaima), מבנה בצורת מבוך, שלפי מסורת האינקה הוא מקום הולדתו של אל השמש.
מקור וקרדיט : אגם טיטיקקה – מדריך טרקר
Isla del Sol – Wikipedia, the free encyclopedia
בתי מלון מעולם אחר
Hotel and Igloo Village Kakslauttanen – Lapland, Finland
לונדון
הרויאל אלברט הול בלונדון , מנקודת תצפית שמעולם לא ראיתם עד כה ,
פריט חדש בתערוכת הצילומים " הערים הסמויות מן העין "
פרו
אין כמו יפו בלילות
חצרות יפו.
תל אביב 15/01/2014.
צילום: Shai Rajoan.
ארכיטקטורה
מבני הארט דקו בארה"ב
ארט דקו הוא סגנון אמנותי מודרניסטי המתפתח בסביבות שנות ה-20 של המאה ה-20. מבחינת התקופה הוא מקביל לסגנון הבינלאומי ולסגנון המודרניסטי שיצא מבית הספר של הבאוהאוס, אולם הוא שונה ממנו בכמה מאפיינים. עם זאת, למרות שיש כמה בניינים בסגנון זה בתל-אביב, בדרך כלל מכלילים אותם כחלק מבנייני הסגנון הבינלאומי.
בתמונה : בניין קרייזלר בניו יורק , נבנה 1930 , סגנון ארט דקו
הצורך באסתטיקה חדשה נוצר בתקופה המודרנית כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית, שהביאה לשימוש בחומרים חדשים של העידן התעשייתי – הברזל, הבטון המזויין, הזכוכית, ואח"כ האלומיניום שהחלו להחליף את העץ, האבן, הגבס והחרסינה.
בארה"ב החלו לבנות כלפי מעלה. בתחילה אימצו את הסגנון הניאו-גותי שרווח לקראת סוף המאה ה-19 לבניית גורדי השחקים, אך הוא הוכיח את עצמו כבלתי יעיל ויקר לממדי הענק של הבניינים החדשים. גם סגנון ה"ארט-נובו" של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה בלתי יעיל לבנייה החדשה.
בניגוד לסגנון המודרניסטי שהתפתח בית הספר באוהאוס והיה מהפכני – סגנון "ארט-דקו" היה המשך של ה"ארט-נובו" אך במקום הקווים הצמחיים המעוקלים של זה – היה הסגנון החדש גיאומטרי יותר – קווים ישרים וזוויות או עיגולים מדוייקים.
במקום הקווים הפיתולים של הארט נובו, הארט דקו הרבה יותר גיאומטרי, מדויק, מדגיש את המוטיבים הגיאומטריים.
בתמונה : בניין הגארדיין בדטרויט , סגנון הארט דקו
ה"באוהאוס" נבע מאידאולוגיה סוציאליסטית. הוא דגל בחומרים זולים ופשוטים, והיה פונקציונליסטי: לא היה מוכן לקבל כל עיטור או קישוט לא שימושי. רק השימושי נחשב ליפה. לפי האידאולוגיה של הפונקציונליזם – העיטור והקישוט לשמו היה יקר ומיותר וייצג את הבזבזנות הקפיטליסטית של הבורגנות.
לעומת זאת, ארט-דקו היה מפואר יותר. הוא דווקא עודד את הקישוט והעיטור בסגנון מודרניסטי וחדשני – קווים ישרים ודוגמאות גיאומטריות – העיצובים של ארט-דקו אינם מנסים להיות חסכניים. המעצבים של סגנון זה ממשיכים להשתמש בעץ – אמנם בעיבודים ישרים ומודרניים יותר אך עדיין היה זוהר ויוקרתי בעיצוב. ארט-דקו שומר יותר על סימטריה בעיצוב (ראה המלון למעלה) בעוד המודרניזם בעד שבירת הסימטריה.
זהו הסגנון שהשתלט על גורדי השחקים החדשים שנבנו בארה"ב, במיוחד בניו-יורק בשנות ה-20 וה30 של המאה ה-20. שני הבניינים המפוארים הידועים בסגנון זה הם ה-"אמפייר סטייט" ובניין "קרייסלר" בניו-יורק. גם העיר מיאמי במדינת פלורידה נחשבת לשמורה של הסגנון של שנות ה-30, וכפי שתראו – היא דומה מאוד לארכיטקטורה של תל-אביב מתקופה זו.
מקור וקרדיט, תיכון א' לאמנויות , תל אביב
סגנון הארט דקו של העיר דטרויט , היתה פעם אחת הערים היפות בעולם עד שהתרוששה בעשור האחרון
בניין פישר בדטרויט
העיצובים הפנימיים של בניין פישר בדטרויט הם מהיפים בעולם
Detroit's Beautiful Yet Abandoned Art Deco Skyscrapers
Guardian Building – Wikipedia, the free encyclopedia
בניין הגארדיין בדטרויט – סגנון ארט דקו מובהק
בניין דיווד סקוט בדטרויט , מבנה ארט דקו טיפוסי משנת 1932
ראה גם :
1930 Chrysler Building, Manhattan, New York
צילום נוסף של בננין ארט קדו , בניין קרייזלר בניו יורק
Chrysler Building, New York
בשנות החמישים והשישים נחשב בניין קרייזלר כביטוי לטעם אמריקאי רע והיו תקופות שפחות מ-20 אחוז משטחו היה מאוכלס. יופיו התגלה מחדש בראשית שנות ה-70 וב-1978 הוכרז בניין קרייזלר כמבנה לשימור. הצריח המתכתי של הבניין המעוצב בסגנון ארט-דקו, נחשב להישג טכנולוגי הוא מורכב מפאנלים דמויי יהלום ועשוי מפלדה מיוחדת. עד היום לא הוחלף אף חלק בצריח. במסגרת שיפוץ חיצוני שהבניין עבר בשנת 1995, הוחזר הברק המקורי גם לצריח. במשך 20 שנה, אגב, מואר הצריח בלילות בתאורה מלאכותית.
את בניין קרייזלר הקים וולטר קרייזלר, איל המכוניות בשנת 1930. הבניין נמכר לראשונה בשנת 1995
היסטוריה ופינת המכוניות
מדוע יש בקובה כל כך הרבה מכוניות אמריקאיות קלאסיות משנות ה50 ?
אחר מהפיכת 1959 בקובה נאסר ע"י המשטר בעל הגוון הסוציאליסטי- קומניסטי לייבא מכוניות מחו"ל , רק עתה ( שנת 2012 ) מתחילים אנשים בקובה לקבל היתרים ( במשורה) לייבא מכוניות חדשות מחו"ל.
המוסכים והפחחים בקובה הצליחו להחזיק את המכוניות האמריקאיות הקלאסיות בחיים מעל 50 שנים .
פריט חדש במאגר הצילומים ההיסטורי " רגעים היסטוריים"
עידן מכוניות ה"וודי" 1947-1972 , מכוניות עם ציפוי העץ
מכיוון שתעשיית הרכב החלה את דרכה במרכבה רתומה לסוסים, היה זה אך טבעי שהיא תשאף להשתמש בעץ כחומר בניה עיקרי למרכב, ובתחילת הדרך אף לשלדות.
אלא שבהמשך הדרך, עם המעבר המאסיבי למתכת, הפך העץ נחלת מכוניות סטיישן גדולות בארה"ב. בארץ כל האפשרויות, שם הואצה ההתפתחות העממית של המכונית, הפכו מכוניות אלה שכונו "וודי" (Woody) לנפוצות למדי. החלק הקדמי נבנה ממתכת, אבל הירכתיים השתמשו במבנה כזה או אחר של עץ. כזה שלא היה מבייש גם את הרב המוטורי הראשי. אחת המטרות הייתה להבליט את השימוש בקורות ודפנות מעץ, כחלק מהצד האופנתי של הרכב.
בשנים שלאחר מכן כבר נחשבו דגמי ה"וודי" ליוקרתיים במיוחד. בוני מרכבים אף ייצרו מרובי מושבים שכאלה עבור מלונות יוקרתיים בהרים, כדי להתחיל את חווית הנופש כבר בדרך.
הדודג' קורונט של 1950, תיחשב כנראה ל"וודי" הסדרתית האחרונה באמריקה. אולם כבר אז הודבק העץ על דפנות מפח רגיל, ללא תפקיד מבני ברכב. מכונית זו סמלה את סוף ימי העץ העליזים בארה"ב, ימים שזכו להמשך ישיר ומיידי עם עידן הפורמייקה האמריקני. ה"וודי" האמיתיות נטשו אמנם את העולם, אבל הותירו משקע עמוק באמריקה שחשה חיבה גדולה למראה העץ. רבים שם ראו בכך את אחד מסמלי תעשיית הרכב האמריקנית. ענקי הרכב האמריקניים ששו לנצל זאת בדרך הצינית והקלה ביותר. עבורם הייתה החיבה ל"וודי" טרף קל.
אחר כך מגיע העץ הבריטי
לא שכל זה הפריע לבריטים, שהיו בסופו של דבר הגיבורים האחרונים של ימי העץ. ואיך לא? עץ הרי מתאים כל-כך לבריטניה השמרנית, הקולוניאליסטית והרומנטית. סדרות ה"קאנטרימן" של אוסטין, וה"טראוולר" של מוריס עשו שימוש ברכיבי עץ בסגנון אמריקני עוד לפני מלחמת העולם השנייה. והם המשיכו לעשות זאת גם אחרי שהאמריקנים הפסיקו
המוריס מיינור טראוולר שהוצגה בתחילת שנות ה-50', הייתה כנראה המכונית הסדרתית האחרונה בה שימש העץ כחלק מהמבנה, ולא רק כקישוט. היא מן הסתם הייתה גם האחרונה שהתפארה במבנה ה"וודי" המסורתי. והיא זוכה לתארים אלה פשוט בגלל תקופת ייצור ארוכה – כ-20 שנים, מ-1953 ועד 1972. כשהוצגה הייתה חלק מחידוש מסורת הטרוולר של מוריס, כאשר מעט לפניה הושקה האוקספורד טראוולר הגדולה והנשכחת. בהתאם למסורת הבריטית, יצורה לא היה יעיל במיוחד. בריטים או לא – החלק האחורי יוצר במקום אחר, והועבר למפעל בתהליך ארוך ומסובך
.
ראה גם כתבה מעניינת בארה"ב על מכוניות עם ציפוי העץ
ראה גם : ביקור בתערוכת מכוניות אספנים מסוג WOodie בארה"ב
2013 Wavecrest Woodie Classic Car Show Moonlight Beach .
זוויות צילום
הצלם היהודי סול לייטר , מגדולי הצלמים בעולם , הלך לעולמו בנובמבר 2013
Saul Leiter – Wikipedia, the free encyclopedia
סול לייטר נולד בפיטסבורג להורים יהודים ואף החל כאיש צעיר בלימודי הסמכה לרבנות. בגיל 23 עזב את הלימודים ועבר לניו יורק שם החל לפתח קריירה של אמן. תחילה ניסה להיות צייר, אך בהמשך ובעצתם של כמה חברים שהכיר, בהם הצלם יוג'ין סמית, החל להתמסר לצילום. ב-1948 החל לצלם בצבע ובשנות הארבעים והחמישים היה למעשה הצלם היחיד שתיעד את ניו יורק בצבע (שלא למטרות מסחריות). בהדרגה התיידד עם כמה מהצלמים החשובים שפעלו בניו יורק בשנות החמישים, בהם רוברט פרנק ו-דיאן ארבוס ויחד הם מהווים את מה שלעיתים מוכר כ"אסכולת ניו יורק". בשנות החמישים נחשב לייטר לכישרון עולה, זכה להשתתף בתערוכות חשובות ונזכר בנשימה אחת עם חבריו, אך באותה עת החל להתמסר לעבודה כצלם אופנה ולמעשה נעלם מעולם האמנות ונשכח על ידי כותבי ההיסטוריה. הוא החל לחזור לתודעה רק שלושים שנה אחר-כך ובשנים האחרונות "התגלה מחדש" בסדרה של תערוכות וספרים.
לכתבה המלאה ("ציורי אור" הוא הבלוג של ד"ר יוחאי רוזן,)
צילום שלו בפריז: המלצר הוותיק בבית הקפה
Paris1959 Photography by Saul Leiter
סול לייטר , פריז SAUL LEITER Waiter, Paris, 1959
צילומי הדוגמנית ג'ין שרימפטון
Jean Shrimpton by Saul Leiter
עוד צילומים של סול לייטר מתוך תערוכת הצילומים " אנשים בעולם"
הצלם סול ( שאול) לייטר ז"ל בשנים האחרונות לחייו , נכנס לפנתיאון הצלמים האמריקאיים הדגולים
ראה גם :
Saul Leiter: The Quiet Iconoclast
זוויות צילום נוספות במדור הצילום ,
הילדה ואביה החייל, הפצוע, ששב מאפגיניסטאן
העיניים של בת שבט הטוארג בצפון אפריקה
פריט חדש בתערוכת הצילומים " אנשים בעולם"
תמונות מהקור הגדול בארה"ב , ינואר 2014
בתמונה , אגם מישיגן הקפוא בשיקאגו
בניין המגדלור הקפוא באגם מישגן
מקור וקרדיט לצילום בשלג באגם מישיגן
כמה צילומים נבחרים משיקאגו הקפואה
Frozen Chicago: What The Windy City Looks Like Under Ice, Thanks To The Polar Vortex (PHOTOS)
Beautiful Photos of Frozen Lighthouses on Lake Michigan
שיקאגו הקפואה , ינואר 2014
אמנות
הנה כמה דוגמיות מהתערוכה המרהיבה המתעדכנת כל יום
