התנועה, החיים והחושניות, כפי שבאים לידי ביטוי בציוריו ובפוסטרים שכבשו את הלבבות בתחילת המאה מייחדים את סגנונו של אלפונס מוכה (מוחה) וגורמים ליצירות האמנות שלו להראות, באופן מפתיע – עדיין חדשניות ורלוונטיות, כמעט כאילו נוצרו בתקופתנו.
הקו השופע והרהוט והצבעים הבהירים של אלפונס מוחה (מוכה) יוצרים הרמוניה ויזואלית המקסימה את עיני המתבונן שאינו יכול להישאר אדיש להן.
מוחה זכור בעיקר הודות לעיצוב הכרזות שלו ולסגנונו המייצג את הביטוי המפותל, החושני והעשיר מבין סגנונות האר-נובו.
בעבודותיו של מוכה מיוצגים כל המוטיבים האופייניים לסגנון ה "ארט נובו" -art-nouveau מתחילת המאה העשרים: המוטיבים האורגנים מן הצומח, העיטורים המסוגננים והקווים המפותלים שאינם מותירים חללים ריקים.
אלפונס מוחה ( מוכה) נולד באימפריה האוסטרית ( לימים צ'כיה) . יצירותיו הראשונות הוא צייר עבור הכנסייה. למרות כישרונו לא עבר את בחינות הכניסה לאקדמיה לאומנויות יפות בפרג ואביו סידר לו עבודה בבית המשפט, שם נהג האמן הצעיר לצייר קריקטורות של הנאשמים.
בגיל 19 בעקבות מודעה, קיבל את העבודה הראשונה שלו כאמן מקצועי בתיאטרון וינה, שם החל לצייר סצינות מתוך מחזות ככרזות פרסומת להצגות. במסגרת עבודתו זו, התוודע מוכה לרוזן אוסטרי עשיר קרל קוהן מניקולשבורג שהזמין אותו לעצב את טירתו באוסטריה. עד מהרה, הפך הלה לפטרונו של מוחה ומימן את לימודיו באקדמיה לאמנויות של מינכן, וכן שלוש שנים נוספות בפריס, באקדמיה ז'וליאן.
באותה תקופה, שבה התפתחה טכנולוגיית הדפוס החדשה וצבעי דפוס חדשים התפרנס מוכה מעבודות עיצוב, כאומן גרפי. הוא יצר איורים לספרים ועיתונים, לוחות שנה, הזמנות לתערוכות, תפריטים למסעדות ופרסומות שונות לביסקוויטים, שוקולד, סיגריות ובשמים ועוד.
הקפיצה בקריירה שלו התרחשה כאשר קיבל הזמנה מהשחקנית המפורסמת ובעלת תיאטרון שרה ברנהרד לעצב פוסטר להצגה "gismond". שרה שהעריצה את עבודתו החתימה אותו לחוזה עבודה של שש שנים בעיצוב כרזות לתיאטרון.
ביניהן "מאדאם באטרפליי", "הגברת עם הקמליות", "מדיאה" ועוד. בנוסף עיצב לשחקנית גם תלבושות ותכשיטים לצורך תפקידיה בהצגות וגם תפאורות.
באותה תקופה המשיך ליצור פוסטרים, לוחות שנה (הידוע והמסחרי ביניהם "זודיאק"), אילוסטרציות למגזינים ופנלים דקורטיביים.
"אמן של ארט נובו"
בעקבות פרסום זה קיבל מוחה הזמנות רבות. הוא יצר פרסומות, כרזות, לוחות שנה. מוחה שאף ליצור אמנות שתהיה מובנת לקהל. סגנונו הוא סגנון הארנובו – עשיר בעיטורים אך משלב אלמנטים ראליסטיים; הצורות מסוגננות, הקווים מתפתלים, וניתן לחוש בחשש של האמן להותיר חלל הריק ("סיגריות JOB").
סגנונו של מוחה השתנה מעט לאורך שנים. הדמות החוזרת ושולטת בכרזות שלו היא אישה שופעת ויפה בתנוחות תאטרליות ובמלבושים מהודרים. החזרה על אותם המוטיבים נובעת אולי מהשימוש בצילום; מוחה נהג לצלם את הדוגמניות שלו, ואז להשתמש באותם תצלומים לאורך שנים.
מוכה לא אהב להתקרא "אמן של ארט נובו". הוא לא המציא את הארט-נובו, כפי שנהוג לחשוב אלא השתלב בו עם סגנונו האישי והייחודי, ונעשה לנושא הדגל מייצג מובהק שלו.
המוטו שלו היה: "אין חדש ואין ישן באומנות, האומנות היא נצחית" – לכן שילב בעבודותיו רעיונות סימבוליים ואוניברסאליים כדי שתהיה מובנת לקהל הרחב. סידרת עונות השנה, חודשי השנה, סדרת שעות היממה וסדרת הנשים עם שמות הפרחים ביטאו זאת היטב.
ההתלהבות שלו ואהבתו לנשים ולנשיות וליופי באה לידי ביטוי בציוריו בצורות המפותלות ובקווים הזורמים בחושניות השופעת.
למרות שחי ויצר ב-מינכן, פאריז ואמריקה, לא שכח את שורשיו ויצר מונומנט למאבקו והישגיו של העם הסלאבי. ב-1910 חזר לבוהמיה ויצר עשרים ציורים באפוס הסלאבי, פוסטרים לתיאטרון הצ'כי ואף בולים ושטרות כסף. בתערוכה מוצגים ציורי שמן ופורטרטים. המוטיבים הביזנטיים מתגברים ביצירתו המאוחרת, זה ניכר ברקעי הפסיפס, בשמלות, בצבעוניות ובמוטיבים. ב-פראג יצר ויטראז'ים עבור קתדרלת סנט ויטוס הידועה במרכז העיר.
הגסטאפו החיש את סופו
עליית הפאשיזם בשנות ה-30 הביאה להכרזת עבודותיו של מוכה, כמו גם הלאומנות הסלאבית שלו, כ"ריאקציונריות". כאשר כבשו הנאצים את צ'כוסלובקיה בשנת 1939 נאסר מוכה על ידי הגסטאפו. במהלך המעצר חלה בדלקת ריאות. לאחר שחרורו לא החלים, ומת כתוצאה מזיהום בריאותיו.
בעת מותו נחשב סגנון האר נובו של מוכה כמיושן. בנו, ייז'י מוכה, הקדיש את חייו לכתיבה על אביו ולהחזרתו לתודעת הציבור. העניין בסגנונו של מוכה פרח בשנות ה-60, ומאז נשאר מוכה בתודעתם של ציירים ומעצבים. "מוזיאון מוכה" בפראג מציג תערוכות קבע העוסקות באמן וביצירתו.
מבחר מיצירותיו
מקורות המידע
אלפונס מוחה – אתר המצגות של אסף פלר
אלפונס מוכה – אימגו (נכתב ע"י אילנה גרף).
אלפונס מוכה מצגת ראשונה – קלריטה ואפרים מצגות
מוחה (מושה), אלפונס Mucha, Alphonse